לנדוי נ' נעה הובלות בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעת התובעת לקבלת הפסד שנגרם לה כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 4.7.2013, בה היו מעורבים רכבה, שהיה נהוג על ידה, ומשאית השייכת לנתבעת 1 שהייתה נהוגה בידי הנתבע 3 (להלן: נהג המשאית). התובעת קיבלה תגמולי ביטוח ממבטחת רכבה, ותובעת סכום ההשתתפות העצמית ששילמה למבטחת.

2.לטענת התובעת התאונה ארעה כאשר נסעה בנתיב הימני בכביש 79, בקטע שבין צומת שפרעם לצומת עדי, אותתה על מנת לעצור בתחנת אוטובוס מיד לאחר הצומת שבה פניה ימינה, והמשאית פגעה ברכבה. הנתבעים טוענים לעומתה, כי התובעת עקפה את המשאית וחזרה לנתיב הימני באופן פתאומי לצורך הכניסה לתחנת האוטובוס שנמצאת מיד לאחר הצומת וגרמה להתנגשות.

3.תחילה, ולמען הסר ספק, אני מורה על צירוף נהג המשאית – מר חאלד סעידה, כנתבע נוסף, שצירופו נתבקש על ידי הנתבעות 1 ו -2, ואשר נכח בפניי והעיד.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את גרסאות הנהגים, אני סבור כי דין התביעה להתקבל, תוך ייחסו אשם תורם לתובעת. אביא את טעמיי:

5.אין חולק כי המשאית פגעה ברכב מאחור. הפגיעה היא בצד השמאלי של הפגוש האחורי, לטענת נהג המשאית – טענה סבירה שאני מקבלה – לאחר שהוא בלם וסטה שמאלה כדי להתחמק מפגיעה ברכב התובעת. המחלוקת העובדתית מתמקדת אפוא, בשאלה האם התובעת עקפה את המשאית ולאחר מכן רכבה השתחל בנתיב הנסיעה לפני המשאית וגרם להתנגשות או שהיא נסעה בנתיב הימני כל הזמן.

6.גם אם אצא מתוך הנחה כי לפני אירוע התאונה, עקפה התובעת את המשאית וחזרה והשתלבה בנתיב הימני, אין הדבר רלוונטי להתרחשות התאונה, שכן הדבר היה הרבה לפני שנוצר הסיכון שגרם לתאונה. זאת יש ללמוד מהתוצאה שנגרמה. נהג המשאית טען כי הוא נסע במהירות של כ- 80 קמ"ש, והתובעת עקפה אותו, מן הסתם במהירות גבוהה יותר. אילו כטענת נהג המשאית רכב התובעת צץ לפניו, הנזק שהיה נגרם לרכבה היה חמור ומשמעותי יותר, ולא מתמצה בפגיעה במגן ובתומכים למגן. יש לזכור שהמדובר במשאית שנסעה במהירות כ- 80 קמ"ש, שהמרחק הקצר בינה לבין הרכב – אם נקבל את טענת נהג המשאית כי התובעת "חתכה" לכיוון נתיב נסיעתו – לא היה מאפשר הפחתת המהירות באופן ניכר וגרימת נזק קל יחס – כפי שהתרחש בפועל.

7.המסקנה הסבירה יותר מהראיות, שהתובעת רצתה לפנות ימינה ולעצור בצד הדרך בתחנת אוטובוס מיד לאר הצומת, התובעת האטה ועצרה כדי לאפשר לרכב המגיע מימינה לעבור, או אז המשאית פגעה ברכבה מאחור. תיאור זה מטיל אמנם את מלוא האחריות לקרות התאונה על המשאית, אך מלמד כי התובעת לא הייתה ערה למתרחש בכביש מאחוריה, ולא לקחה אפשרות כי המדובר בכביש ראשי בו עוברים כלי רכב במהירות. התובעת מאשרת כי חלק מרכבה היה בנתיב הנסיעה הימני, וכי לא הייתה ערה לנסיעת המשאית (ראו עמ' 1 שורה 16, שם ציינה התובעת: "לא הסתכלתי אם המשאית נסעה בנתיב הימני"). אני סבור כי בגין הסיכון שיצרה התובעת, יש להטיל עליה אשם תורם בשיעור 15%.

8.סכום ההשתתפות העצמית, שהתובעת טוענת לו, מגובה במסמך שצורף לכתב התביעה.

9.אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, את הסך של 2842 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 4.7.2013, וכן הוצאות בסך של 250 ש"ח. הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"א אדר ב תשע"ד, 13 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: